כיצד למנוע מהחימום באמצעות קרינת אינפרא-אדום בחדר האמבטיה להפוך למקור סכנה
התקנת חימום באמצעות קרינת אינפרא-אדום בחדר האמבטיה היא דבר שדורש זהירות רבה. יש להתמודד עם אדי מים, טיפות מים ולחות גבוהה. אי אפשר פשוט לקחת חימום כלשהו שמיועד לשימוש בחוץ ולקוות שהוא יעבוד. זו דרך מצוינת לגרום לקצר חשמלי – או לדברים גרועים יותר.
כדי לשמור על בטיחות, אנו משתמשים ברמת הגנה IP55 ובטכניקות בידוד מיוחדות.
התמודדות עם האדים
הבעיה בחדרי אמבטיה היא שהאדים מגיעים לכל מקום – הם חודרים לכל סדק קטן. לכן חשובה מאוד רמת הגנה IP55. זה אומר שהמכשיר יכול לעמוד בפני אבק וזרמי מים בלחץ נמוך שמגיעים מכל כיוון.
אנו משתמשים בחומרי בידוד בעלי טמפרטורת עבודה גבוהה כדי לאטום את החוטים הפנימיים ואת גוף המנורה. למה? כי אם יש ערפל על קצה החשמלי במתח 230V, יש בעיה חמורה. הבידוד מונע את חדירת הלחות, כך שהחשמל נשאר במקומו.
חיבור לקרקע ו”רשת הבטיחות”
אנו לא לוקחים סיכונים בנושא הבידוד. אנו משתמשים בכבלים עם בידוד כפול, ומוודאים שהמכשיר מחובר ישירות לקרקע של הבניין. בנוסף, אנו משתמשים בחומרי בידוד קרמיים לרכיבי החימום. זה מונע את חדירת הזרם למעטפת החיצונית, כך שלא יהיה סיכון של שוק חשמלי בעת מגע במכשיר.
אך הפתרון האמיתי הוא RCD (או GFCI). חייבים לחבר את המכשיר ל-RCD. אין חריגים. אם יש דליפה, ה-RCD יכבה את החשמל בתוך זמן קצר מאוד. זו רשת הבטיחות האולטימטיבית.
איזון בין חום לבידוד
יש כאן בעיה: בידוד טוב מונע את חדירת המים, אך הוא גם מונע את יציאת החום. אם מאטמים את המכשיר יותר מדי, החום נשאר בתוך המכשיר ועלול לפגוע ברכיבים החשמליים. זה עלול להרוס את החימום הרבה יותר מהר מהצפוי.
העניין הוא באיזון. אם מכניסים מנורה בעלת הספק גבוה לתוך מכשיר קטן ואטום, היא תישרף. אנו תמיד בוחרים את גודל המכשיר בהתאם להספק האמיתי של המנורה. כך הרכיבים נשארים קרים, והחימום יכול לתפקד כראוי.